צוואה

הלכה חשובה היא כי "מצווה לקיים דברי המת" (בבלי גיטין יד ע"ב וראה גם: כתובות עמ' ע"א; תענית כא א). חלק מכבודו של האדם הוא כיבודו גם במותו ומימוש רצונו בנוגע למה שיעשה ברכושו. מעבר לכך, הזכות החוקתית של האדם לקניין, מאפשרת לו לעשות ככל העולה על רוחו בנוגע לקניינו וזאת אף לאחר מותו. על כן, יש לכבד רצונו של אדם בצוואתו, ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח ואף אכזרי ככל שיהיה.

החוק נותן משקל רב לזכות המנוח להחליט מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו, אפילו תוך הדרת היורשים לפי דין מזכויותיהם כיורשים. הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של אדם. זכותו של המנוח לעשות בנכסיו לאחר פטירתו הפכה כיום לזכות חוקתית..." מטרת דין הצוואה בכלל- ודיני פרשנות הצוואה בפרט - הוא להגשים את רצונו ('אומד דעתו') של המצווה"

על כן בית המשפט יכבד רצון המת כפי שמתבטא בצוואה, מקום שמדובר ברצונו האמיתי והבלתי תלוי של האדם שנפטר.